גם אם אדמתי בוערת
אל מול הדיכוי והאלימות היומיומיים של הכיבוש הישראלי של פלסטין, ישנם ישראלים ופלסטינים שעדיין מאמינים שהתנגדות משותפת יכולה להוביל לחיים משותפים של צדק וחירות לכל בארץ. עשור לאחר תחילת המאבק הפלסטיני העממי נגד חומת האפרטהייד, ״גם אם אדמתי בוערת״ מביא את סיפורם של פעילים יהודים ישראלים אנטי-ציונים ותפקידם במאבק העממי הפלסטיני כיום, דרך תיאור מצב קולנועי של מעורבתו של אחד מהפעילים במאבק נגד הכיבוש והחרמת אדמות בכפר נבי סאלח שבגדה המערבית.
“עכשיו אי אפשר לעצור. אחרי כל מה שהקרבנו אי אפשר לעצור. אנחנו חייבים להמשיך. זה כמו ללכת במנהרה חשוכה, פשוט אי אפשר לעצור באמצע החושך…”
“כדבר ראשון, הם חייבים להוציא את הציונות מהראש ואת רעיון הכיבוש”
“אני יודע שזה קשה לצאת מהמעגל הזה של ה… מהמעגל הציוני הזה ולבוא ולהגיד אוקיי, משהו לא בסדר קורה פה, צריך להתנגד אליו. מצד שני, המציאות היא קצת שונה”